שינוי התנהגותי כמו שינוי במצב רוח, הסתגרות, אפטיות, דיכאון - צריכים להדליק נורה אדומה אצל הורים. גם ירידה דרסטית בלימודים מבחינה הישגית ונטייה להבריז מבית הספר דורשת את תשומת הלב של ההורים.
2. ילדים על פי המחקר לא נוטים לשתף את הוריהם ומוריהם במידה שנפלו קרבן לאלימות ברשת' כיון שהפחד הכי גדול שלהם הוא שינתקו אותם מהמחשב (קרי אינטרנט) והפלאפון (שגם מאפשר גלישה באינטרנט), לכן ההמלצה להורים היא- לא להשתמש בנשק הזה אם ברצונם שילדם ישתף אותם' ללא חשש מסנקציות' אם קרה לו משהו רע האינטרנט. חשוב להורים להבין שכיום הגבולות בין המרחב הווירטואלי לאמיתי מטשטשים. הילדים שלנו מתחזקים את חיי החברה שלהם גם באמצעות הרשת ואי אפשר לנתק להם את זה.
3. אין אפשרות לנו כהורים או מורים לעקוב אחרי ילדינו ברשת. על כל צעד קדימה שאנחנו נעשה מבחינה טכנולוגית הם כבר ישיגו אותנו ב- 100 צעדים. זהו קרב אבוד מראש. גם לרגל אחרי הילדים זה לא פתרון. הורים שחושבים שחברות עם ילדיהם בפייסבוק היא הפתרון - להיות מעודכן במה שקורה עם ילדם - טועים בגדול!!!!. ילדים יודעים לעקוף זאת באלף ואחת דרכים. למשל, הם יהיו חברים שלכם בפייסבוק ובמקביל יפתחו עוד חשבון להיות בקשר עם החברים שלהם, כך שעדיין ימדרו אותכם ובגדול.
4. מה הפתרון - יש כמה- ראשית תהיו יצירתיים - באו בבקשה לילדיכם שהוא ילמד אותכם קצת על פלאי הטכנולוגיה. זהו מצב של - win-win כי כך הילדים מרגישים שנפל בחלקם כבוד ללמד את אבא ואימא משהו כמו איך פותחים חשבון פייסבוק, איך מורידים קליפים מהיוטיוב. ואם את כל זה אתם כבר יודעים בטוח שיש עוד מיליון דברים שאתם לא יודעים על פלאי הטכנולוגיה ושהם שולטים בהם. מה גם שאתם מרווחים זמן איכות עם ילדכם. שנית, דברו אתם על הסכנות שיש ברשת. מודעות היא המפתח. ילדים לפעמים פותרים כלאחר יד מצבים כאלה בטענה שמדובר רק בצחוק , מעשה קונדס והם שוכחים שמהצד השני מישהו נפגע כי לרוב לא רואים את הקרבן ברשת.
5. שתפו הורים אחרים במידע על הסכנות ברשת. היום ילדים בכיתה א' הם כבר עם חשבון פייסבוק - וזה אפילו לא חוקי (מותר מגיל 13). הורים אחרים לא תמיד מודעים לכך.
6. אל תשלו את עצמכם שילד שנמצא בחדרו הוא מוגן. האינטרנט מאפשר להרבה דברים לא טובים להיכנס אלינו הביתה מבלי שנדע. פדופילים שאורבים לילדים במשחקי רשת - תמימים לכאורה, היא גם אחת הצרות.
7. אל תהססו לשאול את ילדיכם באילו אתרים הוא גולש. לרוב ההיסטוריה הנמצאת הדפדפן מאפשרת לכם לבדוק באילו אתרים ילדיכם גולש אבל ילדים יודעים גם לטשטש את עקבותיהם. אל תהססו לשאול ולבקש לראות במה הם משחקים ברשת ובאילו אתרים הם גולשים.
8. אין מנוס - גם מי שלוקה בפוביית אינטרנט - צריך ללמוד קצת על היישומים השונים. לא חייבים להירשם לקורס אפשר שגם קולגה בעבודה שמתמצא במחשבים יראה לכם מספר דברים, וכמובן תמיד אפשר גם להירשם לקורס. נראה קצת מפחיד בהתחלה אבל בסוף גם אתם תרגישו בעניינים. שווה למען ילדיכם.
9. ומה קורה עם התמודדות כאשר הילד שלי נופל קרבן לאלימות ברשת, מה אז אני עושה? צריך קודם כל לשתף. בבלוג הזה קיימת רשימה של אתרים שאפשר לפנות אליהם ולהתייעץ אתם גם בצורה אנונימית. רצוי לשתף גם את אנשי המקצוע בבית הספר (מחנכת, יועצת, מנהלת). לרוב אנו רואים את הקרבן הפרטי שלנו בבית אבל לא מודעים לכך שהתופעה הזו איננה נחלת בנכם/ בתכם בלבד. אומרים שצרת רבים היא נחלת טיפשים - אז במקרה זה לא!!!! כדאי לשתף פעולה עם גורמים נוספים ואפילו הורים נוספים שילדיהם סובלים מאותה בעיה.
10. בהצלחה
אם לפי דיבר 3, אין אפשרות להורים להגיע לרמה הטכנולוגית של הילדים, איך הקורס שמצוין בדיבר 8 יכול להועיל?
השבמחקקורס יכול להועיל ברמת הידע. שוב אני חוזרת על כך, אין פה סתירה. לדעת על היישומיים השונים לא בהכרח יעזור לנו כהורים לרכוש עליונות טכנולוגית. אבל מודעות לכלי הזה והאפשרויות הגלומות בו יכולה לעזור לנו כהורים להבין למה הילדים שלנו חשופים.
השבמחקאני אתן עוד דוגמה - יש באינטרנט "קהילה" שנקראת - pro ana - זו קהילה סגורה של נערות אנורקסיות המתכתבות באמצעות יומני רשת ומעודדות אחת את השנייה לרעוב למוות. חשוב שהורים ידעו מה קורה ברשת.